יש בתי ותיעדתי שיחה על כישלון.

ניסינו להגדיר את המשוש. במקרה הזה לא איכפת לך להכשל. זה בסדר. אני אומר לעצמי אבל לא אוהב את התחושה.

ככה- תובנות בסיס בהועלו בדיון:

אקסיומה: פעולות כאלה ואחרות עשויית בתדירות כזו או אחרת להוביל לכישלון

אקסיומה נוספת: מי שעושה (גם) נכשל.

1. כישלון אמיתי הוא רק בחיבור האוטומטי שאנו נוטים לעיתים לבצע בין הפעולה שנכשלה לבין המבצע שלה.

אני טוב בזה. לעשות את החיבור האוטומטי בין כל פעולה נכשלה לעצמי שלי. ככה זה - סוג של ביקורת עצמית הורסת. וזה גם די קל. הכישלון הופך לחורבן. אין ניתוח אמיתי של הפעולות אלא אבלות גורפת על כל רוחב הפס: החיים. הפעולה וכמובן אני.

וכשאני מצליח להחריב אותי - מסתיימת הבעיה האמיתית "שגרמה" לכישלון. חיסלתי אותי. כל הכבוד... ( זה היה ציני אם לא הובנתי)

מה המשימה אם כך? שלב הראשון להמנע מהחיבור האוטומטי הוא לא נכון בכל מקרה. שלב שני להפסיק לחפש את החיבור הזה - אין לא כל תרומה להמשך התהליך של שיקום וצמיחה מחודשת.

2. להכשל משמעותו להפסיק.. אבל צריך לדעת. לדעת גם להפסיק.

הכישלון אינו באירוע עצמו של ההפסד, או פגיעה או גילוי התוצאה שלא רצויה. זה אירוע בפני עצמו. הכישלון קורה או למעשה מוכרז ברגע שמפסיקים לעשות. שם מסתתר הכישלון. כשמפסיקים להאמין - אז הוא מופיע. כשמפסיקים לרצות ולשאוף. ברגע הזה מכריזים על הכישלון. אבל צריך גם לדעת מתי לעצור את המירוץ ולקחת אחריות ולהודות בכישלון ( ראה סעיף 1. זה עדיין לא הופך אותך לאדם שנכשל..) צריך לדעת לעשות זאת באומץ. בזמן על אף שלעיתים הסביבה עדיין אל מבינה או לא מספיק בוגרת או מתחשבת. לומר בקולם רם לעצמך. זהו!. זה נכשל. כישלון יהיה לא לומר זאת. כישלון יהיה לא להודות בפני עצמך. מפגשים, כבר אמרנו? זה מפגש חשוב. שלך עם עצמך. האירוע " כישלון" היה רק הזדמנות שלך לראות אותך עובר אותו נכון.

עמי מעודד