מפגשים בים המלח ניתוח נקודת הפתיחה
הרעיון - להוביל להתמצאות כללית. ההתמצאות הכללית חשובה לני שיוצאים לדרך.
שיטת ההתנסחות צריכה להיות יבשה. תמציתית וללא תיאורים מופשטים או מורכבים. השפה של נתוני הפתיחה ראוי כי יהיו מבוססים על שני לים מרכזיים של מפגשים:
1. השפה של מפגשים
2. לא נכתב - לא נחשב
למה?
תיאורים מסובכים מדי ישאירו אותך במקום, ובחוסר הבנה מוחלט לגבי מצבך. לדוגמא: משפט כמו " אני שוקלת 78 ק"ג יחשב למשפט "יבש" אבל משמעותי יותר ממשפט כמו: " אני מרגישה לא טוב עם הגוף שלי."
המשפט הזה חשוב: נתוני פתיחה לא מעניקים פרשנות למצב הנוכחי. אלא רק מתארים אותו.
אם יש שאלות בעניין הזה - התייעצו עם המלווה העסקי / אישי שלכם מצוות מפגשים
שימו לב! הרעיון הוא לכתוב את מה שמבינים. ויותר חשוב אם לא מבינים דבר מה - לא לכתוב אותו. משפטים בשפת הלאקונה - שפת ה"אין" אין בהם טעם כי הם לא מתארים כלום. הם למעשה מתארים דבר מה מתוך עולם של אין סוף אפשרויות
דוגמא: "אין לי כוח להתחיל לחפש עבודה חדשה, מתחיל להמאס לי העניין הזה עם הניצול של הבוס שלי ובסך הכל אני עושה יותר ממה שאני מקבל.." הוא משפט שמתאר כלום. לעומתו משפט בסגנון : "אני עובד 15 שנה באותו מקום המשכרות שלי מתחת לממוצע המקובל בשוק. המעסיק שלי מקב לאותי כמובן מאליו. אנחנו מתווכחים בתדירות של אחת לשבוע בממוצע" מתאר בצורה יבשה ( משעממת, קודרת, יבשה - איזה מילה שתבחרו) את המצב הקיים.
השלב החשוב של העבודה שלך בניתוח נקודת הפתיחה - SWOT
1. לאחר שהגדרת את המטרה שלך כתוב אותה בראש דף נקי וחלק.
2. מתחת צור ( צרי) ארבע עמודות שונות:
עמודה ראשונה תיקרא : חוזקות
עמודה שנייה - חולשות
עמודה שלישית - הזדמנויות
עמודה אחרונה - איומים.
כעת התבונן במטרה שכתבת וכתוב את כל החוזקות שלך שאת/ה מאמינ/ה שיסייעו לך להשיג את המטרה:
לטובת העניין והדוגמא ניקח מטרה מהסוג הבא: " אני רוצה להקים בית קפה ברובע הסטודנטים בפריז עד סוף שנת 2006."
הדגש הוא על החוזקות שלך.
דוגמא:
חוזקות:
ביטחון עצמי.
אני דובר צרפתית
יש לי אזרחות צרפתית
אני אוהב את תחום המסעדנות
עבדתי בארקפה שנתיים
הטכניקה פשוטה - להתבונן במטרה. ולציין תחת הכותרת חוזקות - מה קיים בי שאני מאמין שיוביל אותי להשגת המטרה.
אותו דבר יש לעשות עם החולשות... מה קיים בי שימנע ממני את השגת המטרה
אם נחזור על דוגמת בית הקפה בצרפת- המטרה הייתה " אני רוצה להקים בית קפה ברובע הסטודנטים בפריז עד סוף שנת 2006."
כעת אני אבחן מה קיים בי שימנע ממני את הקמת בית הקפה שלך.
דוגמא:
חולשות:
(תכונות)אני אדם מפוזר
אני אדם עם ביטחון עצמי... ( זה יכול להיות גם חולשה באותה מידה..)
אני אדם לא רגיש מספיק
(נסיבות) לא הייתי בצרפת למעלה מ 20 שנים.
יש לי משפחה וחברים בישראל - אני קשור למקום.
אני לא מכיר את הצרכים של לקוח צרפתי
השלב הבא לנתח את האיומים וההזדמנויות:
מההבדל בין איומים והזדמנויות לבין חוזקות וחולשות?
חוזקות וחולשות אלה דברים הקיימים בי שיעזרו / ימנעו ממני להשיג את מטרותי.
איומים והזדמנויות אלה דברים החיצוניים לי.
האיומים - אלה דברים חיצוניים לי שימנעו ממני את ההגעה למטרות שלי.
ההזדמנויות מאורעות, נסיבות וגורמים חיצוניים ש"מחכים" (לפעמים בחוסר סבלנות!!) והם הפריצת דרך לעיתים לטובת מימוש מטרותי.
בבית הקפה הצרפתי ההזדמנויות יכולות להיות:
על פי סקר חדשני עולה כי הצרפתים מעדיפים קפה שמבושל בסגנון מזרח תיכוני
חבר צרפתי התקשר אלי ורוצה לעזור לי להקים את הקפה.
לעומת זאת האיומים יכולים להיות
עיריית פריז לא מנפיקה אישורים לבתי קפה נוספים ברובע.
אין לי את מלוא הסכום הדרוש לשיפוץ המבנה.
אם הגעתם לשלב הזה, כלומר יש לכם ארבע רשימות שונות ( חוזקות, חולשות, הזדמנויות, איומים...) התקשרו דחוף למלווה שלכם במפגשים... כי כאן מתחיל משחק החיים!!! (פה נגמרות היכולות של ה SWOT המוכר והידוע ומתחילה הטכניקה הייחודית של מפגשים
מצד שני:
הקטע הבא בא להמחיש שיש מטרות בחיים שהן מספיק חשובות, או מספיק ערכיות שלא צריך להתעכב יותר מדי זמן בנקודת הפתיחה...
"הרגע הראשון מחוץ לגולם הוא רגע בלתי נשכח. פעם ראשונה שאתה נחשף לאור. השמש מסנוורת – לא רואים כלום דקות ארוכות. וכל זה קורה בו זמנית ברגע החשוב בחייך כשאתה עושה משהו בלתי אפשרי – מתעופף.
במחשבה שנייה, מזל שלא ראיתי כלום בהתחלה... מי היה מעז לקפוץ ככה ממקום כל כך גבוה..."
מתוך "שיחות עם פרפרים" עמ' 70
סיכומון:
• התירוץ ל"אי עשייה" הוא חוסר ההכרות מאולץ עם נקודת הפתיחה.
• יש דברים שחשוב לברר מראש. (סוף מעשה במחשבה תחילה, לא?)
• יש דברים שלא נדע אותם אלא אם נצא לדרך... לזה קוראים בשם המלוכלך: "חיים"
• ויש דברים שנבין רק לאחר שיסתיימו.
...השמועה מספרת שמועצת הפרפרים העליונה מתערבת לאחרונה בלימודי ההסמכה של זחלים לתעופה ומספר רישיונות הטייס המונפקים לפרפרים צעירים מוגבל על ידה בדרכים שונות ומתוחכמות...
... מיותר לציין שבמושבת הזחלים ההתרעמות גדולה ולאחרונה דווח כי ישנם מספר התארגנויות מחתרתיות שמנסות להפעיל לחצים שונים בדרכים שונות על מנת לשנות את רוע הגזירה...
השיחה הבאה הוקלטה בבית ההרצאות המרכזי של המכון האקדמי ללמודי תעופה. הלימודים במכון נועדו להכשיר זחלים לתעופה כפרפרים. הקבלה ללימודים היא כנגד מלגה מיוחדת שמקבלים רק הזחלים המוכשרים ביותר במושבה. החומר המוצג כאן מסווג כסודי ואנו מנועים מלדווח כיצד הוא הגיע לידינו.
השכתוב ודברי ההסבר המצורפים בוצעו על ידי המחבר.
"שבו בבקשה." אמר המרצה חמור הסבר. הוא היה לבוש במדי השרד של המכון האקדמי ללימודי תעופה מטעם מועצת הפרפרים העליונה. דש מקטורנו בלט בזכות שלושה פסי זהב. במשך ארבע שנות הכשרתם האקדמית נתקלו הזחלים במרצים עם פס זהב אחד ורק לעיתים נדירות עם שניים. זו הייתה הפעם הראשונה בה הם פגשו מרצה עם שלושה פסים על דש מקטורנו.
הסטודנטים ( ...אם אפשר לקרוא לכל הזחלים שישבו באולם – סטודנטים) מיהרו להתיישב במקומותיהם. תיפופי אלפי רגלים זעירות עדיין נשמעו באולם. ההתרגשות הייתה גדולה.
המרצה נעמד על הקתדרה השחוקה אחז במקל ארוך ומחוספס והכה איתו על הארץ.
"הקפידו על השקט" ובאותה שנייה. בדיוק באותה שנייה – כך היה. שקט וסדר מופתי. התוצאה של ארבע שנות הכשרה מפרכות ניכרה בקהל הגדול הזה.
חלק מהזחלים פתחו את הקלסרים או המחברות שלהם אוחזים באחת מהרגליים הקדמיות שלהם עט, בשנייה עיפרון, בשלישית מחדד ברביעית מחק, בחמישית עוד נייר למקרה והראשון יתמלא. הם היו מוכנים לצייר ולהעתיק כל שקף אפשרי לשכתב כל תרשים ולכתוב כל מילה שתאמר... השיעור התחיל.
"שמעתי על התכונה הרבה במושבת הזחלים..." אמר המרצה בתרעומת. כל הזחלים ידעו בדיוק על מה הוא מדבר. השיחות בחדרי חדרים על המספר המועט של הזחלים שמקבלים רישיון טייס הגיעו ככל הנראה גם לכאן..
"ובנוסף לכך, שמעתי שיש מי שסובר שמועצת הפרפרים העליונה מונעת רישיונות טייס מזחלים..."
הדרך בה אמר את המשפט האחרון ומבטו הנוקשה יצרו שקט ומתח רב. אלפי הזחלים שמילאו את האולם זעו בחוסר שקט. רחש מאות אלפי הרגליים הזעירות נשמעו למשך רגע ארוך.
"זחלים! זה מה שאתם. אתם רק זחלים וכולכם פתאום רוצים לעוף."
שוב נשמע רחש בקהל
"שקט" הוא סינן מבין שיניו. והיה שקט. שקט וגם מתח רב.
"אני מתחיל בשיעור. אני אתחיל אותו כעת. ואני לא מוכן לבקש שוב שקט. הבנתם?"
אף אחד לא העז לענות.
רחש של מסך יורד נשמע.
המקרן הצמוד לתקרה דלק
ושקופית ענקית של גולם נגלתה על הקיר הענק.
"אמרו לי – מה זה?"
"מתקן להרכבת כנפיים לגופים אווירודינמיים" ענו אלפי הזחלים במקהלה. אי אפשר היה שלא להבחין בשעות הלימודים הרבות שהשקיעו כולם יחד וכל אחד לחוד בלימודים אווירונטיים, מכאניקה עדינה, פיזיקה ועקרונות טיסה. כל ארבע שנות אקדמיה ולימודי תעופה נקראו כרגע לדיון. הוא – המרצה נכנס למגרש ביתי של הזחלים. אין ספק המחזור הזה של התלמידים החרוצים שלט בכל החומר.
"זה – גולם!!" צווח המרצה "גו-לם!! תשכחו מה שקראתם בספרים – זה רק גולם. אתם יודעים כמה זחלים נשארו תקועים בתוך הצינוק הזה???"
זהו זה. זחלים שמעו פה ושם כמה אגדות הזויות וסיפורי פחדים על כאלה שנתקעו בתוך הגולם... אולי הם לא הבינו עד תום את החומר הנלמד..או אולי לא הקשיבו בתקופת הלימודים. התוצאה היתה זהה - היו כאלה שנתקעו בתוך הגולם.
לא היה דבר מפחיד מזה.
להיכנס לתוך גולם ולא לצאת ממנו לעולם... אבל אלה היו האגדות. אף אחד אף פעם לא אישר או אמר מפורשות שזה באמת יכול לקרות. אף אחד לא העלה את האפשרות המזוויעה הזאת בתוך האקדמייה...
"האם יש מקום בתוך הגיגית הקטנה הזאת? האם יש מקום בתוך המזוודה הדחוקה הזאת? האם ניתן להכניס לתוך הקפסולה הקטנה הזאת מיטה?"
שאל המרצה והמשיך
" ...הרי אתם יודעים הזחל רוצה לישון. הוא צריך מקום לשים את הראש. או רק שק שינה? ואולי שטיח להניח עליו את כפות הרגליים בחורף לפחות איזה ארון קיר קטן בתוכו יוכל לתלות את בגדיו?" שאל המרצה..
"לא" ענו כולם יחדו.
"ואולי והאם יש מקום בתוך הגולם למטבחון קטן על מנת יוכל הזחל להכין לו ארוחה מדי פעם או מקרר על מנת לשמור את המצרכים ואולי רק צידנית קומפקטית וחביבה?" הוסיף המרצה בלעג.
"לא ולא" אמרו כולם. ניכר היה שכיוון ברור. חלק מהסטודנטים הרגישו נוח – השיעור הזה ככל הנראה יהיה קל.. חלקם הפסיקו לשכתב את דברי המרצה.. הם הבינו לאן ההרצאה הולכת פחות או יותר..
"ואולי יש מקום לקחת אתכם בתוך הגולם הזה ספרים, מחברות, סיכומים, ספר על עקרונות טיסה או סתם תרשימים חשובים שיזכירו לכם מה מתחבר למה בזמן מלאכת ההרכבה המסובכת של הפרפר???"
הזחלים החלו לנוע בחוסר ביטחון... ומלמול נשמע בקהל. מן הסתם לכל אחד מהם היו אין סוף תרשימים חשובים שבלעדיהם הם לא יצליחו להתחיל את מלאכת ההרכבה המסובכת של הפרפר...לחלקם האחר הסיכומים על אווירונאוטיקה היו חשובים עוד יותר – אי אפשר יהיה להיפרד מהם.. .פשוט אי אפשר...
"ידעתי שהם מנסים להכשיל אותנו...זה פשוט לא הוגן. הם מחפשים כל דרך אפשרית למנוע מאיתנו לעוף..." פלט אחד הזחלים ויד כיסה את פניו בשש שבע רגלים קדמיות...
"אני לא שומע את התשובה שלכם. האם אתם מתבוננים בקופסה העלובה הזאת שנקראת גולם? ואם כן. התבוננו היטב! האם יש כאן מקום לקלסר או ספר?"
"לא" אמרו בעצב חלק מהזחלים.
"אז מה כן אפשר לקחת איתנו?" שאל אחד הזחלים מהשורה האחרונה. כולם הפנו את מבטם לכיוונו. לא היה ספק . הזחל הזה לקח סיכון גדול במיוחד. קריאה מעין זו נחשבת להתרסה גלויה. הוא יסולק מהלימודים. חבל ועצוב. זה קורה לו בשנה הרביעית והאחרונה ללימודיו זה קורה לו בסימסטר האחרון ללימודיו וזה קרה לו בשיעור האחרון של הסמסטר האחרון. איזה חוסר מזל...
אך המרצה התעלם והמשיך בשלו.
" האם יש מקום בתוך הגולם לכלי עבודה? ברגים או דבקים או אולי לחוטים אווירונטיים עדינים לחיבורי הכנפיים?"
בקהל נפלה דממה.
כולם ידעו שככל הנראה התשובה היא שאין מקום לקחת איתם כלי עבודה או אמצעים שיסייעו להם להרכיב פרפר בתוך המתקן להרכבת הכנפיים. אבל זה כבר לא נשמע הגיוני...
ענו לי "האם יש או אין מקום?"
"אין" נשמעה תשובה ממקומות שונים באולם בקול ענות חלושה.
"יופי. אם כך. ככל הנראה הבנתם. אין לי מה להוסיף. השיעור נגמר. כעת, גשו למנהל התפעול של האקדמיה. הציגו בפניו את המלגה שלכם וקבלו אצלו כל אחד את המפתחות לגולם שלו. השימוש במפתח הוא חד פעמי – ניתן רק להיכנס פנימה אי אפשר לצאת. חייבים להרכיב פרפר. אם תטעו – תתקעו. בהצלחה לכולם. להתראות באביב"
המקרן כבה. המסך עלה והמרצה החל לצאת בצעדים מדודים את החדר.
רחש הולך וגובר נשמע בקהל. זה לא יכול להיות שככה מסכמים ארבע שנות לימודים אקדמאיים. כל מה שהם למדו על אווירונאוטיקה, עקרונות טיסה, מזג אוויר, פיזיקה ירד טמיון. הם לא הבינו מה קורה.
הם לא הצליחו להכיל את מה שקרה שם. בלי מיטה או שטיח אולי אפשר לשרוד. אולי. באמת אולי.
ייתכן גם שבלי אוכל זה יהיה אפשרי להסתדר. יהיה קשה. יהיה קשה אבל אולי זה אפשרי...
אבל בלי התרשימים המורכבים ובלי חומרים וכלי עבודה .... זה כבר ממש לא מעשי...
אין מצב ואין חצב
לא קוץ ולא ולא דרדר.
מזה לא יצא להם פרפר...
אף זחל לא יצא את החדר. אף אחד לא רצה למות בתוך המתקן להרכבת כנפיים לגופים אווירודינמיים.
"רק רגע. אתה לא ענית לשאלה שלי. מה כן אפשר לקחת איתנו?" שאל הזחל מהשורה האחרונה שנית.
המרצה עצר. כולם ידעו שזה סופו של אותו זחל. עכשו הוא יעיף אותו לכל הרוחות מול כולם. אבל המרצה נאנח ואמר...
"הדבר היחידי שאתה יכול לקחת איתך למקום ההוא זה רק אמונה. וכפי שכבר שמת לב – אין שם יותר מדי מקום. לכן את 'אמונה באנשים אחרים' תשאיר בחוץ. קח עמך רק אמונה אחת – 'אמונה בעצמך'. כל דבר אחר שתיקח איתך לשם יגרום לך להיתקע בתוך הגולם. הבנת?"
המבט של המרצה עטף את כל תלמידיו. על פניו עלה חיוך נוגה. משפט אחד שהוא אמר היה שווה ארבע שנים של לימודים. הוא היה חייב לומר עוד. הם ביקשו זאת. הם היו צריכים עזרה. המבטים שלהם לא נתנו לו לעזוב את החדר. ממרצה נוקשה הוא הפך פתאום לדמות רצויה.
הוא הוסיף ואמר:
"ראו. עולם כמנהגו נוהג. זחלים שיאמינו בעצמם יהפכו לפרפרים עד האביב, אלה שיחפשו פתרונות אחרים ממקורות אחרים יתקעו בתוך הגולם ואלה שיחשבו יותר מדי מה לעשות עם עצמם יישארו זחלים שמנים עד שתבוא ציפור ותאכל אותם. אלה הם החיים"
הוא עזב בכבדות את החדר.
זחלים בודדים קמו בכבדות מהמושבים שלהם ויצאו מהדלת הצדדית שמובילה לאגף תפעול לקבל את המפתח למתקן הרכבת כנפיים שלהם. כל השאר נשארו לשבת במקומותיהם.
מתוך שיחות עם פרפרים. עמי מעודד. (אי אפשר להשיג בחנויות. צריך לכתוב לבד) פרק חמישי עמוד 145
זהו זה. אם הגעתם עד כאן זה הזמן להכיר לכם מילה חדשה:
"משא" להבדיל מ"מסע".
המשא זה מה שאתם מביאים עמכם למסע שלכם... וככל שתביאו פחות דברים מהעבר המסע יהיה יותר קל או יותר נכון הסיכויים של המסע שלכם יגדלו... במילים אחרות תתחילו לשחרר - אם לא... המסע לעולם לא יגמר (או כלל לא יתחיל)...
|