המפגש שלנו - הוא מסע משותף.

מסע משותף.
כמו מסע שבו הולכים השניים יחדו בשביל החיים.

אני, המלווה,לא אוביל אותך במסע הזה!
אבל, כל עוד אתבקש, אקפיד ללכת לצידך.
אני, לא אקבע את הקצב,
אבל אתאמץ תמיד למצוא את השיר
שיחמיא לקצב שלך ובו יחד נלך.

אני, לא אומר מתי נעצור כדי לנוח
אבל כשתעצור/י,
אני תמיד אחפש מקום עם מעט צל גם בשבילך.
לא, אני לא אקבע את המטרה שלך
המסע ,ולאן הולכים.
ואני לא מתכוון אחריך, להשתרך
הרי, איש חכם כבר אמר לא פעם:
"שהשביל, חכם מן ההולכים בו"
כך שאם תבקש/י אתן לך את הכלים שעובדים עבורי

ואולי בעזרתם תוכל/י למקד ולהגדיר את היעד,
לבחור את השביל או דרך למטרה אליה נלך.
יחד.

ומה על הדרך?
היא יכולה להיות עקלקלה או מסוכנת
עם צמתים, מבוכים, מכשולים ובורות.
לא, אני לא אחליט לאן לפנות!
את/ה, תחזיק/י את המפה. אני אחזיק בשבילך את הפנס.
כדי שתאיר/י בעזרתו גם את המסלול והדרך ובעיקר את המחשבות...
אם ממש תבקש/י אולי אני אסכים לפעמים להחזיק עבורך גם את המצפן.
המצפן שלך.
אבל רק את/ה תסתכל/י דרכו.
כי רק את/ה אמור/ה להכיר אותו.

אני אלך בזהירות – לידך.

ואולי, לפעמים כשהדרך תהייה ממש ארוכה
את/ה תבקש/י לשלוף את המשקפת
תסתכל אל מאחורי האופק
ותתחיל/י לחפש את המטרה.

אז, אני אעצור.
כנראה לרגע ארוך
ואספר לך דווקא על יופיו של העץ הקרוב...

אם תרצה ללכת מהר אני אדלג לצידך.
ואם תרצה פתאום לרוץ אני אהיה גם שם בשבילך.

כי המסע הזה – הוא המסע שלך.
אני אומר בו רק דבר אחד בעל ערך
בדרכים שונות וחכמות
"שאין! פשוט אין קיצורי דרך."

את/ה תאלצ/י למצוא את הדרך.
את/ה צריכ/ה למצוא אותה לבד.
ומותר לטעות ולחזור
ומותר לבכות, להתבלבל ולשגות...

אין מה לעשות!
את/ה תקרא/י לבד את המפה.
את/ה תכוונ/י את הפנס.
את/ה תסתכל/י במצפן או במשקפת
ואת/ה תוביל/י לתוצאה.
כשאני חושב/ת על כך,
אני מאמינ/ה וגם יודע/ת שאת/ה יכול/ה להגיע לכל מה שאת/ה באמת רוצה – לכל מטרה.

למה? כי רק מי שנועל את הנעל. יודע. ולמי שהנעל לוחצת, אין צורך, אפילו  להסביר.

ובסוף? מה יהיה לנו בסוף?
יומן. יומן של מסע.
שמספר על הדרך אל המטרה
אני מקווה שאני לא אחטא אם אומר
שזה יהיה יומן של אחת התקופות היפות בחייך.

איך אני יודע/ת?
פשוט נורא....
כי אני חושב/ת שאני מכיר/ה את הנוף של הדרך הזאת...
...רוצה לראות תמונות? שלך, עמי