שלום למצטרפים:
אנו מביעים את צערנו מראש כי מי שיקרא אתה כתוב כאן לא יבין את הדברים האמורים אלמלא לקח חלק במסע :
"המפתח לפרגון והקשבה"
חזרתי ממסע.
במסע הזה חיפשתי את המפתח.
המפתח לפרגון והקשבה.
ונזכרתי באלכימאי.
(האלכימאי זה ספר שמתאר נסיעה - מסע של אדם
מספרד הרחוקה לפירמידות במצרים ובחזרה
וכל זה רק כדי למצוא שהאוצר האמיתי
היה ונמצא איך לא? - ליד הבית שלו בספרד)
זהו זה!
בדיוק כמו באלכימאי.
המפתח לפרגון והקשבה נמצא
ליד העץ האחרון שעליו השתנת.. אלה החיים.
כי זה ממש לא משנה מי אבד את המפתח ( תודה לתמי)
ולא כל כך משנה מי מצא אותו ( תודה לך אדי)
הכי חשוב זה מי שפירגן ובכל אופן והיה קשוב
ועזר לחפש...
...כי החיים האלה הם בערך חיפוש אחד גדול.
חיפוש אחרי
המפתח.
מפתח ראשון - הקשבה:
אהבתי את החיבור בין המילה הקשבה לכבוד. כשאני לא מקשיב - אני לא באמת רוצה לכבד אותך. נקודה. זהו כל תוספת מיותרת והחיבור הזה מכאיב... (תודה לחברים מנהריה)
למדתי כי הקשבה זה לא רק משהו שקשור למילים או לאוזניים.
הקשבה קשורה גם ללסתות שלא מפסיקות (לדבר או ללעוס) ואז כשהלסתות אוכלות או מדברות האוזניים לא באמת עובדות...
מפתח שני – פרגון:
אין מילה כזאת בעברית.
היא לא קיימת בעברית המקראית שלנו
היבוא של המילה בכלל מפולנית-גרמנית-אידיש.
למדתי שניתן לכתוב הכל על פרגון (הניר מפרגן לכל מה שתכתוב עליו)
ולמדתי שניתן לומר הכל על פרגון (וזה נשמע מעודד מאד – סוג של עידוד)
אבל פרגון אמיתי נמצא במעשים, מגע ומבטים שלך
ולכן אני רוצה להודות לכל מי שעזר לנו במסע הזה:
• לנגה תמי ואפרת – שאפשרו לנו להפגין את היכולות של מפגשים.
• לאינה. רוני, תמר ויניב על האמון
• לכל צוות מפגשים שטרח והכין את המסע ...
וגם:
• לכם וכל מה שהבאתם אתכם!
• הכריות שהיו מעבר לציפיות.
• לאהרון והצוות שלו שגילו גמישות ויצאו מהארון...
• לברק שהרים את השישייה שהתפרקה בתחנת הדלק מאחורי הגב שלי בשקט בשקט ושם אותה ליד הג'יפ כאילו שאני לא רואה...
• לחולצות השחורות שהוארו בעזרתכם.
• ליורם שהרצינות שלו מקנה ערך לכל רגע במפגשים
• לאלון מצוות חילוץ ג'יפים
• לאלעד אלכס ואשר שלמדו להכיר את האנשים שלמעשה הם הכי קרובים להם בחיי העבודה...
• תודה גם לשישיית הבירות שהסבירו את המושג שיתוף.
• ליוני שסגר לי מעגל מדהים של חיים שלמים...
• לחצילים שבזכותם הבנתי מה זה גמישות.
• לצוות חומוס פול שמקרה כמעט כולם היו שפים במסעדות.
• לדמיטרי וסרגיי שכמעט שאבו דיזל מהמכונית שלי כשנגמר האלכוהול ולמוחמד שהרגיש נוח עם כל העניין...
• לשקשוקה שיצרתם ארבעה טעמים שונים. (איך נעלם מחבת אחד?)
• או אולי לשקשוקה שיצרתם בארבעה זמנים שונים...(איך נעלמה הסולידריות?)
• ללוף של דורון והנוסטלגיה של הצבא.
• לגיא שאיבד את הקול שלו כשקרא למפתח...
• למאורי שלקח אותנו לסיבוב בשטחים.
• למוזיקה שהבאתם ( ושכחתם) אצלי באוטו
• להתרגשות של המארחים בפרנקל כד.
• לתבונה ולגידי. זה בא בדרך כלל ביחד.
• לעזריאל שאמר שנהנה מכל רגע
• להר עמשא שחשב שאנחנו מגיעים לביקור.. והתאכזב
• לרז. ולא תמיד חייבים במילים.
• לדורון אורי ורוברט על השקט שהם מביאים לחברות ההדדית.
• לאדווין שהסכים לתת לי את הטלפון שלו במקרה ואני אצטרך חבר גבוה במיוחד ( ואני צריך אחד כזה..)
• לאדווין ועמיר שהנחו את המפגש בחוסר נוחות אך בהקשבה מלאה
• ולאוסמה, מג'יד שוקי, וגרה שהם הם... – מכונה 3.
• ואגם החבוי של מיתר שכולו עסוק גם עכשו בהקשבה לשקט
• לחממי הנהג שהגיע עם כאבי הגב.
• למיכאל ואילן מנהרייה שיתוף הפעולה..
• לגינדי על המילים שמעבר למילים החמות...
• לדני טולדנו שמדבר לאט בזהירות והערכה רבה כבר מגיל 8 בערך...
• וכמובן למפתח שאבד בדיוק בזמן...
• לירדנים שהבינו בסוף שפנינו לשלום ולא פתחו במלחמה.
• לצוות מונדי: זאב, שאלתיאל, מוהנה בדראן, פאול, אשר ודאהש. צוות מונדי. אין מילה אחרת.
• לצוות ג'חנון שלמד לוותר על שיפוט וביקורת.
• להרצאה שכמעט קיבלנו מהטייל מחוצה ישראל.
• לשמורת עיינות צוקים שלא רצינו לסגור.
• לנעמי שבחרה להקשיב כל הזמן. מעכשו ועד עולם ( והעולם יכול להתפוצץ)
• לצוות הצ'אנס האחרון שמחכה לנו עד עכשו עם קפה.. ( תמיד אפשר לחזור)
• לעוגת התפוחים שלא הספקתם לאכול איתנו
• לקפה של אחרי ב 4 בבוקר כשכבר הלכתם לישון...
• ליקיצה המוקדמת בזכות הצחוק שהתגלגל בחוץ בלי הפסקה.
• התה שלא נגמר במאהל שקדי.
• לירון שהביא את כל העומק, חשיבה וריכוז של אבא אחראי
• לדורון שהביא את הבירות והלוף ורצה וכל כך רצה יחד של 'מילואים' של צבא אמיתי של ארץ ישראל של פעם...
• לדני ברוך ויוסי איגור ופארס שכל מה שצריך זה לומר את כל השמות של כולם יחד – שיתוף, לא?
• ולכולכם... שבאתם. יחד. איך נגה אמרה: "זה בכלל לא מובן מאליו"
...ואולי התודה הכי גדולה היא לכל מי שהשארתם מאחור בבית ובעבודה והם לא באמת הפריעו ונתנו לכם להיות. בלי הפרעה. אז באמת תודה.
|